תחנה 2 – בניין היודנראט

תחשבו רגע איך יכול להראות מקום בו מצופפים וסוגרים 15,000 איש בדירות שמיועדות ל-3000 איש, מתקצבים אותם עם 250 קלוריות ליום, צדים אותם כמו חיות ביער מפעם לפעם ולא נותנים להם תרופות ואמצעים אחרים לקיים חיים נורמלים. זה יכול היה להיות ג’ונגל וכך גם רצו הנאצים. המטרה שלהם הייתה לנצל את כוח העבודה של היהודים, לשדוד את כספם ואז להיפטר מהם זו הייתה מטרת הגטו. בהמשך המציאו הנאצים את מחנות ההשמדה ושלחו לשם את היהודים מהגטאות במה שנקרא אקציות.

אין תקווה לשיפור המצב

בתוך הכאוס הזה היה צריך להיות גוף שמנסה לעשות סדר על מנת שבני האדם לא יהפכו להיות חיות טרף, על מנת לעזור לחלשים, להאכיל את אלו שהיו רעבים ולנסות לרפא את החולים. על פניו הגרמנים מינו מועצה כזאת, היודנראט. אבל כפי שהשתקף מהמפגש הראשון של האס אס עם היודראט של קרקוב כבר בספטמבר 1939 זו לא הייתה הכוונה שלהם. סגנו של יושב ראש היודנראט, רצה לקבל את פניו של קצין האס.אס אך בתמורה הוא חטף סטירה בפניו. קצין האס. אס הבהיר כי הגרמנים לא כבשו את פולין כדי לסייע ליהודים, אלא להפך. כל תקווה שהייתה למישהו מחברי היודנראט, שיוכל במסגרת תפקידו לשפר את היחסים בין הקהילה היהודית לבין השלטונות הנאצים, או שיוכל לשפר את מצבם של היהודים בקרקוב בזמן המלחמה, נגוזה.

הבניין שמולכם היה מקום משכנו של היודנראט, גוף ניהולי שנכפה על הקהילה וגם על נציגיו. אף אחד לא בחר ורצה להיות ביודנראט ואף אחד לא שאל את חברי הקהילה אם הנציגים האלו מקובלים עליהם.

האתגרים של היודנראט בקרקוב

שני קציני אס.אס שהתפרצו לדירתו של מרק ביבשטיין שהיה מורה ועסקן חברתי הודיעו לו שהוא ראש היודנראט. הוא נבחר לתפקיד בהמלצת ראש עיריית קרקוב, גם מכיוון שהיה ידוע בניקיון כפיו. התפקיד היה תפקיד כפוי טובה והיה בלתי אפשרי לרצות את שני הצדדים, את הנאצים מצד אחד ואת תושבי הגטו היהודים מהצד השני. שני אתגרים מרכזיים עמדו בפני היודנראט. הראשון היה איך מקימים מוסדות קהילתיים ללא תקציב, או ליתר דיוק עם תקציב שלילי מכיוון שהנאצים כל הזמן שדדו את היהודים ולא תקצבו את הקהילה. דברים בסיסיים כמו הפנסיות של הקשישים הופסקו ואנשים לא יכלו לעבוד בעבודות הקודמות שלהם. האתגר השני היה סביב נושא המכסות והאישורים. הנאצים דרשו מהיודנראט של קרקוב לחלק מכסה מוגבלת של אישורים ליהודים שיישארו בעיר ואת כל השאר לגרש. האתגר הלך והחמיר בהמשך כאשר היודנראט נאלץ לספק מכסות של יהודים לעבודות כפייה ולגירושים למחנות ההשמדה.

ראשי היודנראט בקרקוב

ואם זאת נראית לכם משימה בלתי אפשרית אכן רבים לא עמדו בה. אדם צ’רניקוב, ראש היודנראט של ורשה התאבד. ביבשטיין ראש היודנראט הראשון של קרקוב לא עמד ביעדי הגירוש מהעיר עוד בתחילת המלחמה, לפני מחנות ההשמדה, ונאסר על ידי הנאצים. מחליפו, עורך הדין ארתור רוזנצוויג, היה אמור לספק לנאצים מכסה של יהודים לגירוש למחנות ההשמדה אך הוא חילק אישורים של “עובד חיוני” לרבים וכך למעשה לא עמד במכסות הגירוש. הוא הוכה והושפל על ידי הנאצים בכיכר השילוחים שממנה התבצע הגירוש ונשלח עם משפחתו באותו הגירוש.

אחריו כבר לא היה ממש יודנראט בקרקוב. הנאצים מינו קומיסר יהודי בשם דוד גוטר על מנת לחסל את הגטו סופית. דוד גוטר שיתף פעולה עם הנאצים בניגוד לביבשטיין ורוזנצוויג ועד סוף שנת 43 כבר לא היה גטו בקרקוב וגם לא יהודים.