בית המרקחת בקרקוב

תדאוש היה בעל בית המרקחת שאתם עומדים מולו. הוא היה פולני נוצרי שגר בפודגוז’ה, האזור שהנאצים יעדו להיות הגטו היהודי. הוא סרב לעזוב את ביתו שהיה בשכונה ואת בית המרקחת שלו ולהתפנות מאזור הגטו. היה לו ברור שהנאצים בסופו של דבר יפסידו במלחמה ואז הוא יצטרך להתפנות שוב מבית המרקחת החדש כאשר יחזור אליו בעליו.

תיעוד בספר – בית המרקחת בגטו קרקוב

הוא היה הלא יהודי היחידי שגר בגטו ובית המרקחת שלו היה בסמוך לשער הכניסה לגטו. יותר מכל אדם אחר הוא היה עד למראות קורעי הלב של שילוחים, לאכזריות של הנאצים כלפי תושבי הגטו היהודים ולקושי האדיר של היהודים לשרוד. את כל זה הוא תיעד ביומניו שיצאו לאחר במלחמה כספר בשם “בית מרקחת בגטו קרקוב”.

בית המרקחת שלו שימש נקודת חלוקה של מסמכים מזויפים שהמחתרת הפולנית הנפיקה ליהודים. הוא מכר במחירי הפסד ואף חילק בחינם מצרכי מזון לעיתים קרובות וסיפק ללא עלות תרופות ותכשירים לצביעת שיער ליהודים מבוגרים בעלי שיער שיבה על מנת שיוכלו להמשיך לעבוד ולא יילקחו באקציות.

בשנת 1983 הוענק לו תואר חסיד אומות עולם מטעם יד ושם. הוא נפטר בשנת 1993.

תדאוש – חסיד אומות עולם

כמו תדאוש יש בפולין כ – 6000 חסידי אומות עולם, יותר מבכל מדינה אחרת. הנתון הזה מרשים בעיקר מכיוון שפולין הייתה המדינה היחידה שבה החוק הנאצי קבע עונש מוות על כל אדם שעוזר ליהודים וכן על בני משפחתו. אדם שעזר ליהודים ידע שהוא מסכן את עצמו, את בן או בת זוגו וכן את ילדיו. מעריכים כי בין 30,000 ל 35,000 יהודים ניצלו בפולין בזכות מסירותם של חסידי אומות עולם. וזאת למרות האנטישמיות שהייתה לפני השואה וגם לאחריה והעובדה שרוב הפולנים ראו ביהודים גורם זר ומנוכר.

נושא יחסי פולנים יהודים בשואה הוא נושא מאוד מאוד רגיש בפולין. כל הערה שמעלה את הנושא, אפילו מבלי להתכוון יכולה להיתפס אצל פולנים כהטלת האשמה עליהם בשעה שגם הם מרגישים שהיו קורבנות של הנאצים.

מרחב מחייה לעם הגרמני

האידאולוגיה הנאצית, כללה כיבוש טריטוריות שישמשו כ”מרחב מחיה” לעם הגרמני (לבנסראום), ואת השמדת ושיעבוד תושביהם הנחותים מבחינה גזעית. אין מקום בעולם שבו יושמה תורה נאצית זו באופן מקיף יותר ומחריד יותר מפולין בשנות מלחמת העולם השנייה. 3 מיליון פולנים לא יהודים מתו תחת שלטון הנאצי, רובם מרעב, מחלות ועבודות כפייה.

זאת הסיבה, בין היתר, שלאחרונה ממשלת פולין חוקקה חוק הקובע כי מי שיטען שלפולין כמדינה, או לאומה הפולנית, אחריות לפשעים שבוצעו על-ידי הנאצים בשואה, יעבור עבירה פלילית שעונשה עד שלוש שנות מאסר. החוק הוקפא לאחר סערה גדולה ומתיחות ביחסים הדיפלומטים בין ישראל לפולין. אבל הפיל הזה עדיין נמצא בחדר.

שתי המדינות, פולין וישראל, מעוניינות היום להתקרב אחת אל השנייה ולנהל שיח חינוכי ערכי על העבר והעתיד.